נהיגה תחת השפעת סמים

סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה קובע את האיסור על נהיגה בשכרות.
סעיף 64ב(א) לפקודת התעבורה קובע מיהו שיכור:

1. מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב.
2. מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.
3. מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע השר או אחד המנויים להלן שלפי דגימת נשיפה, בגופו מצוי אלכוהול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או לפי דגימת דם – בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם:
   • נהג חדש
   • נהג שטרם מלאו לו 24
   • נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם 
   • נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי
4. מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות לפי פסקה (3) או מהסף כאמור בפסקה (3א), לפי העניין.

למעשה התביעה לא חייבת להוכיח שהיית תחת השפעה, אלא רק כי נמצא סם בגופך.
בדיקת שתן או דם עלולות להפליל אותך אם יימצאו שרידי סם בדגימה. 

כעת חובת ההוכחה תעבור אליך.
עליך לצביע על ספק בתקינות הבדיקה או להוכיח שלא היית נתון תחת השפעת סם מסוכן בזמן הנהיגה. 
בינינו זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

החל מ-2018 מותר לשוטר לדרוש מכל נהג, גם ללא חשד סביר, בדיקת רוק לאיתור סם.