לא הוכיחו שנהג בשכרות והנאשם זוכה מאשמה

בסעיף 62 לפקודת התעבורה נקבע כי העובר את אחת מהעבירות המנויות בו דינו מאסר שנתיים או קנס היכול להגיע עד ל-75,300 ש"ח.
סעיף 62(3) לפקודת התעבורה אוסר על אדם להיות שיכור בעת נהיגה על רכב או בעת היותו ממונה על רכב. 

-בנוסף –

סעיף 39א לפקודה קובע כי אדם שהורשע בנהיגה בשכרות יקבל פסילת רישיון לתקופה שלא תפחת משנתיים.

סעיף 36(א) קובע כי בית המשפט רשאי לפסול נאשם פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון.

המשמעות היא שאדם המקבל הזמנה למשפט בגין נהיגה בשכרות צפוי לפסילת רישיון ממושכת ועונשים נלווים.
העונשים הנלווים כוללים פסילה על תנאי, קנס שיכול להגיע לאלפי שקלים וגם עונש של מאסר בפועל.

אם כן מיהו שיכור? שיכור הינו אחד מאלה:
1- מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על רכב.
2 – מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. 
3 – מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע השר, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, וחזקה שריכוז זה היה בגופו בשלוש השעות שקדמו לנטילת דגימות הנשיפה, השתן או הדם, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.
3א – אחד המנויים להלן שלפי דגימת נשיפה, בגופו מצוי אלכוהול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או לפי דגימת דם – בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם:
א. נהג חדש.
ב. נהג שטרם מלאו לו 24 שנים.
ג.  נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם.
ד. נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי.
4 – מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות לפי פסקה (3) או מהסף כאמור בפסקה (3א), לפי העניין.