חזקת הבעלות היא מונח משפטי הקובע שאם אתה בעלים של כלי רכב מכל סוג, אתה אחראי לכל עבירת תנועה שהתבצעה בו.
על פניו נדמה שיש הרבה היגיון בקביעה זו, אך יחד עם זאת היא טומנת סכנות עבור מי שמתיר לאחרים לנהוג ברכבו.
אחרים יכולים להיות בני משפחה, חברים ולמעשה כל אדם שהתרת לו לנהוג ברכב שלך.
כשרכב מצולם מבצע עבירת מהירות, טלפון או רמזור אדום, הדו"ח בגין העבירה יישלח לבעלים הרשום של הרכב.
במקרה שיש יותר מבעלים אחד, לבעלים הרשום הראשון.
למרות שבעבר לא היה נהוג לייחס עבירות חמורות לבעל הרכב, בעשורים האחרונים חלה החמרה במדיניות התביעה ובתי המשפט.
החמרה זו באה לידי ביטוי בהגשת כתבי אישום ובהם עבירות ברף חומרה גבוה כלפי בעל הרכב - מכח חזקת הבעלות.
חתיכת היסטוריה
תחילתה של חזקת הבעלות החלה אי שם בשנת 1966 אז חוקק החוק במתכונת שונה מהיום.
באותם הימים נקבע כי צילום של רכב בצומת יכול להיחשב כראייה במשפט ונקבעה הוראה בקשר לאחריות בעל הרכב.
הבעיה בזמנו היתה שלא היתה הגדרה ברורה של מיהו בעל רכב.
משכך ובמשך שנים ניסו בתי המשפט להתמודד עם השינויים שהביאה הקידמה כמו למשל חברות השכרה שבבעלותן כלי רכב.
בשנת 1990 חלה התפתחות נוספת כשהסעיף תוקן והרחיב את היקף האחריות שאפשר להטיל על בעל הרכב.
באותם הימים החלו לפרוח בכבישי ישראל מצלמות מהירות אוטומטיות והחוק הטיל אחריות על בעל רכב שצולם.
הפעם כבר טרחו להגדיר מיהו "בעל רכב" והסעיף הפך לחממת אישומים.
מעתה אי אפשר להתחמק מהעבירה בטענה שלא נהגת בו בזמן העבירה. לכאורה.
הגדלת סל העבירות
ע"פ 302/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח נ' מדינת ישראל
בשנת 1991 דן בית המשפט העליון בשאלת האחריות של תאגיד שבבעלותו כלי רכב.
נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרון ברק, כתב את הכרעת הדין שאומצה בהמשך ע"י יתר חברי ההרכב, תוך שהוא נותן פרשנות לסעיפים שהיו קיימים באותם הימים.
כאמור באותה התקופה אחריות זו יוחדה לעבירות שתועדו במצלמה ואולם פרשנותו של ברק הדהדה במשך השנים כמעין אישור להחמרת סל העבירות בהן ניתן להרשיע מכח חזקת הבעלות.
הגישה שאימץ יצאה מנקודת הנחה שבעלים של רכב אמור לדעת מי הנהג ולזהות אותו.
במידה וימנע מכך יראו אותו כמי שנהג ברכב והוא יישא באחריות אישית.
למרות שברק פירש את החוק בהתייחסו לעבירות שבוצעו באמצעות מצלמה, בתי המשפט אימצו את פרשנותו באותה פרשה למרות שהחוק עבר בהמשך עוד תיקונים.
רע"פ 1185/11 מוצטפא ממדוח נ' מדינת ישראל
בשנת 2011 נדרש בית המשפט העליון פעם נוספת לסוגיית העבירות בהן ניתן להרשיע אדם מכח חזקת הבעלות.
בהכרעת השופט רובינשטיין נעשה שימוש בחלק מדבריו של השופט ברק בפרשת מודיעים:
ביסוד אחריות זו מונחת הגישה, כי הבעלים אמור לדעת מי נהג ברכב הלכה למעשה וכי בכוחו לשמור רישומים ראויים בעניין זה. כאשר הרכב הוא בבעלותו של בן-אדם בשר ודם, שזה רכבו היחיד, קיימת הנחה עובדתית חזקה שהוא עצמו - או אחר ברשותו - נוהג ברכב
אהרון ברק
כך, ולאורך השנים והשינויים בחוק, אימצו בתי המשפט גישה לפיה אין להותיר עבירה הנעברת ברכב ללא ענישה רק משום שלא ידוע מי בדיוק אחז ברכב.
אחריות בעל רכב
חזקת הבעלות ברכב קבועה בסעיף 27ב' לפקודת התעבורה ומונה שלושה סעיפי משנה.
סעיף המשנה הראשון קובע כך:
נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
סעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961
למרות הניסוח המשפטי הארוך אפשר להבין די בקלות שלפי סעיף זה, יראו את בעל הרכב כאחראי לכל מה שיקרה עם רכבו.
כך למשל שולחת המשטרה דוחות תנועה המבוססים על צילום לבעל הרכב.
בשנים האחרונות הורחבה האכיפה המצולמת.
אם בעבר המשטרה היתה אוכפת רק עבירות של אור אדום או מהירות באמצעות מצלמה, כיום היא מתעדת עבירות נוספות רבות וביניהן עבירות טלפון, עקיפות מסוכנות, אי מתן זכות קדימה ואי ציות לשוטר.
נוסף לכל אלה ישנם אלפי "שומרי דרך" פעילים שמעבירים מדי יום מאות תיעודים של עבירות תנועה וכולם מבוססים על חזקת הבעלות ברכב.
להעביר אחריות למחזיק בפועל
סעיף המשנה השני קובע כיצד ניתן להסיר אחריות מבעל הרכב:
הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק.
סעיף 27ב(ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961
קצר ופשוט. על בעל הרכב להוכיח למי מסר את הרכב, ולאחר שיעשה זאת תוסר ממנו האחריות ותעבור למחזיק בפועל.
הבעיה היא שזה רק נשמע פשוט.
לעיתים היכולת להוכיח שמסרת את החזקה ברכב לאחר יכולה להיות משימה מאתגרת. כך למשל אם הרכב רשום על שם אדם שהינו בעל חברה ועובדיו עושים שימוש ברכב.
אם לא נערכה תרשומת מסודרת על זהות הנהגים בזמן אמת, כנראה שתהיה לך בעיה קשה להוכיח ברף הנדרש שמישהו אחר נהג.
כיום רוב החברות המחזיקות ציי רכבים מנהלות רישום מסודר ומחתימות את עובדיהם על הסכמה מראש להסבת דוחות תנועה על שמם - במידה ויתקבלו כאלה המבוססים על צילום הרכב.
המחזיק שלא החזיק
סעיף המשנה השלישי מאפשר למי שקיבל את החזקה ברכב מבעליו להסב את הדוח פעם נוספת על שם האדם שהחזיק בפועל ברכב:
הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם.
סעיף 27ב(ג) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961
לכאורה נדמה שאין צורך בכ"כ הרבה אפשרויות הסבה, שכן כמה מחזיקים בפועל יכולים להיות?
אלא שבמציאות של ימינו מדובר בתופעה שכיחה למדי ובמיוחד כשחברות מעניקות לעובדיהם רכב צמוד (אשר מצוי בבעלות חברת הליסיניג ונמסר לחברה שמעניקה אותו לעובד).
משמעות הדבר היא שאין באמת הגבלה על מס' הפעמים שאפשר להסב דוח על שם אדם אחר כל עוד באפשרותך להוכיח זאת.
השעון מתקתק
אם ברצונך לבטל את הקנס (שנרשם לחובתך מכח חזקת הבעלות) עליך לפעול בסד הזמנים הקבוע בחוק.
סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי לצורך הסבת הדוח על שם אדם אחר (וביטולו כלפיך) עליך לפנות לתביעה.
הפנייה צריכה להתבצע בתוך 90 ימים ממועד קבלת הדוח ובצירוף אסמכתאות תומכות לבקשתך.
במקרה שבקשתך תידחה באפשרותך להגיש (בתוך 30 יום) בקשה להישפט.
30 הימים נספרים ממועד קבלת התשובה שדחתה את בקשת ההסבה.