תאונות דרכים רבות מתרחשות מדי יום אך לא כל אישום בגרימת תאונה יוביל בהכרח להרשעה.
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לתעבורה במחוז מרכז, זיכתה השופטת את הנאשם מחמת הספק על-אף חבלות קשות שנגרמו לרוכב האופנוע שהיה מעורב בתאונה.
תיק זה ממחיש כיצד טעויות בניהול ההליך, שימוש שגוי בחזקות משפטיות ואי-קיום של חקירה יסודית עשויים להוביל לזיכוי גם במקרים שנראים לכאורה פשוטים.
הרקע לאישום
סעיף 27ב' לפקודת התעבורה מגדיר את האחריות החלה על בעל רכב וידועה גם כ-"חזקת הבעלות":
נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
במילים פשוטות נסביר כי אם המשטרה זיהתה עבירת תנועה ולא הצליחה לזהות את הנהג, האחריות על העבירה תוטל על בעל הרכב.
כך למשל נעשה בעבירות הנאכפות באמצעות מצלמה.
לעניין זה אין משמעות האם המצלמה היא אלקטרונית כדוגמת מצלמת א'3 או שמדובר במצלמה רגילה והשוטר המתעד עומד על גשר סמוך או מסתתר בתוך שיח בצד הכביש.
כמו כן המשטרה עושה שימוש במערכת עין הנץ שבאפשרותה לשמור מידע שנאסף עד שנתיים אחורה ולהתחקות אחר כלי רכב שפגע וברח.
תאונה, חבלה ובריחה ממקום האירוע
לפי כתב האישום בחודש יוני 2021 נהג הנאשם ברכב פרטי בכביש 2 מצפון לדרום.
באותה העת הנהג המעורב רכב על אופנוע באותו כיוון נסיעה.
בהגיעם למחלף איינשטיין סטה הנאשם מנתיב נסיעתו, עלה על אי תנועה, חסם את דרכו של המעורב וגרם להתנגשות של כלי הרכב.
הנהג המעורב נחבל חבלות של ממש הכוללות שברים ושטפי דם מרובים בצלעות, שברים בידיים ובגב.
עוד נטען כי לאחר התאונה רכבו של הנאשם עזב את המקום מבלי לעצור או למסור פרטים.
לאור כל זאת יוחסו לנאשם עבירות חמורות ובהן סטייה מקו נסיעה, נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק, גרימת חבלה של ממש, אי ציות לתמרור 815, אי מסירת פרטים בתאונת נפגעים ואי עצירת רכב במקום התאונה.
יש אליבי
הנאשם כפר בעובדות המיוחסות לו כתב האישום, העלה טענת אליבי וטען כי האישום יוחס לו מכח חזקת הבעלות.
כשהגיע הרגע לעלות על דוכן העדים הנאשם לא טרח להתייצב בבית המשפט והתביעה ביקשה להרשיע אותו על-סמך הודעתו במשטרה.
וכך, למרות שהנאשם כלל לא היה במקום התאונה ניתן להרשיעו מכח חזקת הבעלות.
חזקתו של הנאשם על הרכב עלתה הן מרישום הרכב על שמו והן מההודעה שמסר.
מכיוון שלא סיפר למי מסר את הרכב, ניתן להרשיעו מכח החזקה שבחוק.
מבחינת התביעה נדמה היה כי סיומה של הפרשה קרוב מאי פעם, אלא שבית המשפט חשב אחרת.
קריסת האישום
לאחר שבית המשפט בחן את הראיות השופטת קבעה שחומר הראיות בתיק לא מוכיח שרכב הנאשם סטה מהנתיב וגרם לתאונה.
מהסרטונים שהוגשו לבית המשפט לא ניתן היה לזהות את מספר הרכב שביצע סטיה ימינה ובנוסף לא ניתן היה לראות מגע ממשי בין הרכב לאופנוע.
כלומר ייתכן שהרוכב איבד שליטה לבד.
ואם בכך לא די אז בהמשך התברר שמועד התאונה בכתב האישום היה שגוי.
בעוד כתב האישום ציין את התאריך 16.6.21 כמועד בו התרחשה התאונה כלל הדוחות, העדויות והסרטונים
הצביעו דווקא על התאריך 15.6.21.
יש שיחשבו שמדובר בטעות שולית אך בפועל מדובר בפער שמטיל ספק בזהות הנהג ובנסיבות האירוע.
חקירה רשלנית
במהלך הדיון עלה כי המשטרה כלל לא ניסתה לזהות את הנהג שצולם במצלמות הרכב האחר.
מסתבר שאדם בשם "אודי" נצפה בסרטונים שנמסרו לחוקרים אך לא זומן לעדות ולא נגבתה ממנו כל גרסה.
בעניין זה מצא בית המשפט לצטט פסיקה רלוונטית של בית המשפט העליון:
המשטרה צריכה להתמקד בחקר האמת... חקר האמת משמעו, בין היתר, השגת ראיות אובייקטיביות ופוזיטיביות, איתור עדי ראיה וגילוי ממצאים פיסיים לשם ביצוע בדיקות פורנזיות ואחרות... עדיפה לטעמי שיטת חקירה במסגרתה רותמת המשטרה את מיטב משאביה לשם איתור ראיות של ממש אף מחוץ לחדר החקירות
מן האמור לעיל עולה כי כאשר ניתן, במאמץ סביר, לאסוף ראיות נוספות, ובמיוחד ראיות של עדים ישירים לאירוע, או ראיות אובייקטיביות בטבען - הרי שיש מוצא מאותו הכרח אודותיו דיברתי לעיל. במצבים שכאלה, המשטרה נדרשת להשיג את הראיות הנוספות, וזאת בדרך של זימון העדים הרלבנטיים, או בדרך של "יציאה מחדר החקירות" ותיעוד הממצאים בירה. לא בכדי קבע חברי, השופט י' דנציגר, במקום אחר כי: "כאשר מדובר בדיני נפשות יש לנקוט בכל הליך חקירתי מתאים, בגדרי החוק, שיכול לסייע בחשיפת האמת".
רף החבלות
רוכב האופנוע המעורב אכן נפצע באורח קשה.
בעדותו הוא תיאר כאבים, ניתוחים מרובים בשורש כף היד ואחוזי נכות שנקבעו לו בביטוח הלאומי.
לצערו חומרת הפגיעה לבדה אינה יכולה להוכיח אשמה וחייבת להיות זיקה ברורה בין הנזק שנגרם לבין הנאשם.
הזיקה במקרה זה לא הוכחה ולכן חרף חומרת הנזקים התוצאה המשפטית מחייבת עיגון בחומר הראיות.
הימנעות מלהעיד
להימנעות של נאשם מלהעיד להגנתו יש משמעות בהליך הפלילי:
הימנעות הנאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע...
בתיק זה הנאשם לא התייצב למתן עדות עקב מצב רפואי וחקירתו במשטרה הוגשה בהסכמת הצדדים.
על פניו הימנעות זו יכלה לסבך את הנאשם אלא שתוספת ראייתית כגון חיזוק או סיוע יכולה לחזק את מה שיש אך לא את מה שאין.
משעה שבית המשפט קבע שבראיות שהובאו בפניו אין כדי להוכיח שמדובר ברכב של הנאשם, הימנעותו מלהעיד לא יכולה להשלים את ה"חורים" בגרסת התביעה.
מה למדנו?
מפסק דין זה אפשר להבין שהחוק מלא בניואנסים ומה שנראה "פשוט" לעיתים רחוק מלהיות כך.
האם באמת היה מגע בין רכב הנאשם לאופנוע?
האם ניתן לזהות את הרכב בסרטון?
האם תאריך התאונה תואם לאמור בכתב האישום?
כל אחת מהתשובות לשאלות אלה עשויה להכריע תיק.
תיק זה הוא דוגמא מצוינת למה לא כדאי להרים ידיים כשמקבלים כתב אישום ודווקא לפנות לעורך דין תעבורה מומלץ שבקיא בחוק ויודע למצוא נקודות חולשה בחומר החקירה.
משרדנו עוסק בתחום הזה כבר מעל 12 שנה.
ראינו אין ספור תיקים ולמדנו שכל תיק הוא עולם שלם.
מניסיוננו לא כל מה שנראה פשוט, באמת פשוט.
לא כל מי שמואשם אשם באמת, ולא כל מקרה של חבלה יוביל בהכרח להרשעה.
תמיד יש דרך להגן על עצמך גם כשלפעמים נדמה שאין מוצא.
אם מצאת את עצמך במצב דומה הכי חשוב שלא תתמודד לבד.
פנה אלינו לייעוץ ראשוני כדי להבין איפה אתה עומד ומהי הדרך הנכונה עבורך.