אי שמירת מרחק בין כלי רכב היא אחת מהסיבות הנפוצות להתרחשותן של תאונות דרכים בארץ ובכלל.
על פניו נדמה שאין צורך בהסבר מדוע, שכן בלימה פתאומית של הרכב הנוסע לפניך עם קמצוץ של חוסר תשומת לב או מהירות תגובה והנה לכם תאונת דרכים.
במדריך שלפניכם נסקור את תולדות העבירה החל מהאיסור הקבוע בתקנות התעבורה ועד לנתוני אמת באשר להיקף התופעה.
ריווח בין רכב לרכב - החוק
בתקנות התעבורה של מדינת ישראל קיים פרק ייעודי (סימן ה') לכל נושא הריווח בין רכבים.
בסימן זה מצויות התקנות שנקבעו ומטרתם לסייע בשמירה על סדר התנועה בכבישים בעת נסיעה בשיירה או בכלל, והכל לטובת צמצום נגע תאונות הדרכים.
לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה.
אם ננסה לדייק את האמור כאן, נבין שכאשר נוסעים מאחורי רכב אחר עלינו לשמור על מרווח שיאפשר בלימה שתמנע תאונה.
כדאי לשים לב שהסעיף אינו מייצר הבחנה בין סוג הדרך, מצב התנועה, מזג האוויר וכיו"ב.
ולכן, כאשר נוהגים ברכב צריך להתחשב בכלל המשתנים האפשריים כדי לאפשר עצירה המונעת תאונה.
לדוגמא ככל שמהירות הרכב גבוהה יותר, תקטן עוצמת האחיזה של הצמיג ויגדל מרחק הבלימה במקרה של בלימת חירום.
דוגמא נוספת היא בעת נסיעה על כביש אספלט לעומת דרך כורכר. אחיזת הצמיג באספלט טובה יותר ולכן מרחק הבלימה יהיה קצר יותר מאשר בדרך עפר.
ישנם עוד משתנים נוספים שיש לקחת בחשבון כמו שיפוע הדרך (ירידה או עליה), איכות האספלט, טמפרטורת הכביש, מזג האויר (כביש יבש או רטוב), תקינות הבלמים ואיכותם ועוד.
בנוסף תמיד צריך לקחת בחשבון שהעצירה יכולה לקרות בהפתעה ובמצב כזה הריווח בין הרכבים מקבל משנה תוקף, כמו גם הניסיון שיש לנהג ותיק ביחס לנהג חדש אשר לא תמיד מכיר את התנהגות הרכב או יודע להעריך את טווח הריווח הנכון.
בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב.
בסעיף זה החוק מרחיב את הסעיף הקודם ומגדיר פרק זמן מינימלי של שניה, בו אנו מחוייבים בעת נסיעה מאחורי רכב אחר, בטרם נעבור את המרחק שבין שני כלי הרכב.
הסיבה לכך טמונה בחישובים מתמטיים לפיהם ניתן לקבוע, בכפוף לזמן תגובה נורמטיבי, את מרחק הבלימה מרגע הלחיצה על דוושת הבלם ועד לעצירה מלאה של הרכב.
נסיעה בשיירה
כשכלי רכב נוסעים זה אחר זה בדרך שאינה דרך עירונית, ישמור הנוהג ברכב על ריווח מספיק בין רכבו ובין הרכב הנוסע לפניו, כדי להבטיח זרימה תקינה של התנועה וכדי לאפשר לרכב הבא מאחוריו, אשר מהירות נסיעתו עולה על שלו, להיכנס ללא סיכון לאותו ריווח.
כלל משתמשי הדרך חייבים להקפיד על נסיעה בטוחה ולשמור מרחק על-מנת לאפשר בלימה בטוחה בשעת הצורך.
חשוב להדגיש כי שמירה נכונה על מרווח מהרכב שבעקבותיו נוסעים, מאפשרת למנוע במקרים רבים תאונות דרכים קלות וקשות.
מרחק תגובה ומרחק בלימה
בסופו של יום מהירות הנסיעה היא המרכיב העיקרי, שכן זמן התגובה של הנהג הסביר לעולם זהה והנתון שמשתנה הוא מהירות הנסיעה.
כדי לחשב את מרחק העצירה הכולל יש לשלב 2 נתונים:
- זמן תגובה/מרחק תגובה – לרוב מחושב כשניה (ולעיתים יותר) כאשר בפרק זמן זה הרכב עדיין נמצא בתנועה.
זהו המרחק שהרכב עובר מהרגע בו הנהג מבחין בסכנה ועד שהוא דורך על דוושת הבלם. - מרחק בלימה – המרחק שהרכב עובר מרגע תחילת הלחיצה על הבלמים ועד לעצירה מלאה.
מרחק העצירה הוא חיבור של מרחק התגובה + מרחק הבלימה, כלומר המרחק הכללי שהרכב עבר מרגע שהנהג הבחין באירוע המחייב אותו לסחוט את דוושת הבלם ועד לעצירה מלאה של הרכב.
מהירות נסיעה (קמ"ש) | מרחק בלימה כולל (מטר) |
30 | 21.3 |
40 | 31.1 |
50 | 41.9 |
60 | 52.7 |
70 | 65.4 |
80 | 75.2 |
90 | 89 |
100 | 103.8 |
110 | 119.6 |
120 | 137.3 |
אכיפת המרחק
בעקבות ריבוי תאונות הדרכים כתוצאה מעבירת אי שמירת מרחק הצטיידו במשטרה במכשיר הנקרא מרו"ם – מד רווח ומהירות.
מכשיר המרו"ם מאפשר לצלם את שני כלי הרכב ולמדוד האם נהג הרכב האחורי הקפיד על שמירת מרחק.
אלא שלא הכל דבש והמרו"ם נפסל על-ידי שני שופטי תעבורה שונים אשר קבעו כי אינו מהימן, שכן התיעוד יכול להתבצע תוך כדי בלימת חירום או האטה ובתמונה לא תמיד ניתן לזהות זאת.
למרות שבית המשפט המחוזי בחן את המכשיר וקבע כי הוא אמין, בפועל המשטרה הפסיקה את השימוש בו וכיום כמעט ולא נרשמים דוחות תנועה בגין עבירה זו.
יתרה מכך, מבחינת האפשרות לרישום דוח הרי שמילה של שוטר מספקת ואם הוא יתעד את ביצוע העבירה בדוח פעולה, הרי שדי בכך ואינו מחוייב בתיעוד נוסף או נפרד.
התנגשות חזית באחור
בדו"ח סיכום תאונות דרכים עם נפגעים שערכה הלמ"ס בשנת 2022 נמצא כי מסך כולל של 18,587 תאונות 1,988 מהן הן מסוג חזית אחור.
נתון זה מהווה רק 10.69% מסך כל התאונות באותה שנה, אך חשוב לשים לב שמדובר בתאונות עם נפגעים וסביר להניח שהיקף תאונות חזית אחור ללא נפגעים גדול בהרבה.
הפוגע מאחור תמיד אשם
בהמשך לפסיקה שסקרנו לעיל ובמשך השנים השתרשה בקרב הנהגים סברה שכאשר רכב פוגע בנו מאחור הוא תמיד אשם בתאונה.
ברוב המקרים זהו אכן הדין, שכן כאמור על כלל הנהגים חלה חובת שמירת מרחק.
מכאן שלא אחת תידחה טענה לפיה הרכב הקדמי בלם בפתאומיות, שכן שמירה על מרחק מספק היה מאפשר למנוע את התאונה.
יחד עם זאת ישנם מקרים בהם האשמה לא תוטל במלואה (או בכלל) על הנהג ברכב הפוגע ככל ויוכח שהתקיימו נסיבות חריגות.
כך למשל תקלה מכנית ברכב שסיכלה את האפשרות לבלום, כביש פגום או מזג אוויר קיצוני.
פרשת שטם
בינואר 1974 גוייס משה שטם להוביל חיילים באוטובוס מרמת הגולן לכיוון קוניטרה.
באותה העת ירדו שלגים כבדים באיזור ושטם קיבל הוראה לשוב לאחור לכיוון גשר בנות יעקב.
בהתקרבו לגשר הבחין שטם בשיירת רכבים, והאחרון שבהם היה ג'יפ, וכעבור זמן מה נעצר הג'יפ והאוטובוס פגע בחלקו האחורי.
כנגד שטם הוגש כתב אישום בגין עבירה של נהיגה בחוסר זהירות ובגין אי שמירת מרחק.
בית משפט השלום לתעבורה בצפת הרשיע את שטם בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות וזיכה אותו מעבירה של אי שמירת מרחק.
ערעורו של שטם לבית המשפט המחוזי הותיר את הרשעתו על כנה, ואילו בית המשפט העליון מצא לזכותו מכל אשמה בקבעו כך:
בעדותו בבית-משפט השלום סיפר המערער, כי בראותו את הג'יפ הוא ניסה להאיט ולעצור, אך בגלל השלג והרטיבות החליק האוטובוס ופגע בג'יפ.
הוא ניסה פעמים מספר ללחוץ על הבלמים, כדי לא לבלום בבת-אחת, על-מנת שלא להחליק.
הוא לחץ על דוושת הבלם כשלוש, ארבע פעמים ובלחיצה אחרונה הרגיש שהאוטובוס מחליק על-פני הכביש, כשהוא באותו זמן במרחק של כעשרה מטר מהג'יפ. משראה שהוא אינו מצליח לבלום, סובב את הגה האוטובוס שמאלה אך לא הצליח למנוע את ההתנגשות.
לכך יש להוסיף, כי המערער באותו הזמן היה נהג חדש, כשמאחריו רק כחודש ימים של נהיגה באוטובוס.
אם לסכם את העובדות הרלבנטיות, הרי אלה הן:
הכביש היה מושלג, קטע הדרך בו קרתה ההתנגשות היה ישר, המהירות של האוטובוס היתה כעשרים קמ"ש ובאותה המהירות נסע גם נהג הג'יפ הצבאי.
שני כלי הרכב נסעו בצד ימין של הכביש והמרחק ביניהם היה סביר.
המערער הבחין בג'יפ במרחק של עשרים מטר, מרחק שנקבע כמרחק הראות באותו זמן.
המערער ניסה למנוע את ההתנגשות.
לא בלם בבת-אחת, וזאת כדי להימנע מהחלקה פתאומית, ועשה זאת בהדרגה.
מבחינה עובדתית לא היתה כל ראיה, כי מהירות הנהיגה או אופן הבלימה של המערער היה בהן דופי.
שטם לא התרשל כאשר ראה לראשונה את הג'יפ ממרחק 20 מטר.
אשר להחלקה, הלכה פסוקה היא, כי החלקת המכונית כשהיא עצמה אינה יכולה לשמש הוכחה על רשלנות וגם אם נלך לפי ההלכה המחמירה, המערער יצא ידי חובתו, כאשר הקטין את המהירות וניסה לבלום את האוטובוס בזהירות ובהדרגה בהתחשב במצב הכביש.
הכלל הוא, כמו בכל משפט פלילי, שעל התביעה להוכיח, כי התאונה נגרמה עקב רשלנותו של המערער ושהוא נהג, עובר לתאונה מבלי להתחשב בכל אותם הגורמים שהמצב חייבו להתחשב בהם, בין מצב הכביש, בשדה הראיה, במזג האוויר, בצפיפות התנועה ובכל אותם הגורמים שיש להם השפעה על התנועה בכבישים. אולם בשום אופן אין לצאת מתוך הנחה, כי עצם קרות התאונה מראה על רשלנות הנהג.
אכן אם אדם נוהג במזג אויר גשום או בערפל, כך שהראות בדרך מוגבלת מעל לרגיל, אין ספק שעליו לנסוע במהירות המתחשבת באפשרות של עצירה בתוך טווח הראיה שלו, אלא שלא מדובר כאן בחובה אבסולוטית אלא בחובה המוטלת על הנהג להראות, שאמנם הוא התחשב עם מצב הכביש והתאים לכך את המהירות, אפילו אם הוברר לאחר מכן שהוא טעה בחישוב ולמעשה לא יכול היה לעצור.
מחומר הראיות שהיה בפני בית משפט השלום לא ניתן לקבוע שהמערער לא נתן את דעתו על מצב הכביש ולא התחשב בכל הגורמים שבהם היה צריך להתחשב.
ברור שהוא לא התעלם מכך שהכביש רטוב ושהראות היתה לקויה והתאים את צורת ומהירות נהיגתו לתנאים ששררו אז, ולכן אין לייחס לו רשלנות.
העונש
נכון לשנת 2025 העבירה של אי שמירת מרחק כמעט ואינה נאכפת בפני עצמה (בדומה לעבירה של בלימת פתע), אלא בעיקר במקרים בהם נלוותה לה תאונת דרכים.
העונש על אי שמירת מרחק מסתכם בקנס כספי בסך 250 ש"ח.
בעבר נרשמו לחובת מי שהורשע באי שמירת מרחק 4 נקודות אולם כיום אין נקודות בגין עבירה זו.
כיצד עורך דין תעבורה יכול לעזור?
עורך דין תעבורה מומלץ יסייע לכם בניהול משפט תעבורה ובהתאם למקרה ומורכבותו יוכל להשיג עבורכם זיכוי או הפחתה בעונש.
אם קיבלתם דוח בגין אי שמירת מרחק כדאי לפנות לעורך דין מקצועי שיעניק ייעוץ וייצוג משפטי ברמה גבוהה, ישמור על הרישיון שלכם ויימנע הטלת קנסות ועונשים כבדים.